השופטת מ' נאור:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) הגיש תביעה נגד חברת מעריב- הוצאות מודיעין בע"מ (להלן: מעריב) ונגד רוני קליינפלד, מנכ"ל מעריב (להלן: מנכ"ל מעריב) כי יפרעו את החוב של חברת פיל זהב תקשורת בע"מ (להלן: פיל זהב) שמעריב מחזיקה ב-33% ממניותיה. בית המשפט המחוזי (השופטת ע' ברון) דחה את התביעה, ומכאן הערעור שלפנינו.
העובדות הצריכות לעניין
1. חברת פיל זהב החזיקה חשבון בבנק דיסקונט וקיבלה מסגרת אשראי של כ-500,000 ש"ח. ביום 12.11.2001 חרגה פיל זהב ממסגרת האשראי שניתנה לה וחובה לבנק עמד על סכום של 756,023 ש"ח. נוכח החריגה ממסגרת האשראי שלח הבנק לחברת פיל זהב ואל מי שהיה מנהלה והבעלים של 2/3 ממניותיה, רז זמצקי, מכתב דרישה לפירעון היתרה החריגה שבחשבון.
2. בין לבין קרסה חברת פיל זהב מבחינה כלכלית ומנכ"ל החברה, רז זמצקי, ברח לחוץ לארץ. מעריב, שהחזיקה כאמור ב-33% ממניות חברת פיל זהב, הייתה מעוניינת באותה עת שחברת פיל זהב תמשיך להתקיים. לפיכך, ביום 14.11.2001 פנה מנכ"ל מעריב לבנק במכתב ובו כתב כי "יש לנו עניין שחברה זו (פיל זהב- מ' נ') תמשיך להתקיים ואנו נעשה כל מאמץ על מנת לאפשר לה זאת. אנו נבדוק בחיוב העמדת בטחונות או לקיחת אחריות לאובליגו של ח-ן החברה שמתנהל בבנק דיסקונט לישראל בע"מ... והכל במטרה לאפשר את המשך פעילותה העתידית". מעריב התחייבה איפוא לבדוק בחיוב "לקיחת אחריות". ביום 6.1.2002 שב ופנה מנכ"ל מעריב לבנק וביקש להשאיר את קו האשראי שניתן לפיל זהב וכן ביקש שתועמד בנוסף הלוואה לטובת פיל זהב על סך 500,000 ש"ח. כמו כן, התבקש הבנק להנפיק כרטיס ויזה עבור הפעולות השוטפות של פיל זהב. בנוסף הודיע מנכ"ל מעריב לבנק כי החל מתאריך מכתבו (6.1.2002), הוראות החיוב בחשבון פיל זהב יחייבו גם את חתימתו.
3. בהמשך להתחייבות מעריב "לבדוק בחיוב לקיחת אחריות" על חשבון פיל זהב בבנק דיסקונט, ולאחר בקשת מעריב בנוגע להשארת קו האשראי, מתן ההלוואה ומתן כרטיס הויזה, נערכו שיחות טלפוניות בין הצדדים. בעקבותיהן, שלח מנכ"ל מעריב ביום 15.1.2002 מכתב נוסף לבנק (להלן: מכתב ההתחייבות) ובו נכתב כדלקמן:
"בהמשך לשיחותינו הטלפוניות ולמכתבי מיום 6.1.2002 הריני לאשר שמעריב עומדת מאחורי פיל זהב ובכל מקרה של שינוי בעלות על ידינו נודיע מראש לבנק ונדאג שיתרת הח-ן תתאפס.
אני מודה לכבודו על הטיפול המסור בנו וכמו שכבר אמרתי לך בעבר - הסר דאגה... "
פרשנות מכתב זה והשאלה האם בעקבותיו נוצרה מחויבות של המשיבים לפירעון החוב היא השאלה העומדת לדיון בפנינו.
4. בסמוך לאחר קבלת מכתב ההתחייבות, הוציא הבנק, ביום 8.2.2002, מסגרת אשראי מתוקנת לפיל זהב ובו נעתר למעשה לבקשות מעריב בדבר השארת קו האשראי בסך 500,000 ש"ח. בנוסף, נעתר הבנק לבקשת מעריב למתן הלוואה לפיל זהב על סך 500,000 ש"ח וכן להנפקת כרטיס האשראי עבור הפעולות השוטפות של פיל זהב. במסמך שכותרתו "מסגרת האשראי המתוקנת" שהוציא הבנק נכתב כי הערבויות לכל אלו הן ערבות מצדו של מנכ"ל חברת פיל זהב, רז זמצקי (שבאותה תקופה כבר ברח לחו"ל) וכן "מכתב ההתחייבות ממעריב לכיסוי יתרת החוב בפיל זהב ולתשלומי ההלוואות". בחלוף הזמן, החוב של פיל זהב לבנק הלך וגדל ופניות הבנק לפיל זהב עם העתקים למעריב כי תיפרע את החוב לא נענו. על כן, ביום 4.9.2003, הגיש הבנק נגד מעריב ונגד מנכ"ל מעריב תביעה לתשלום סך של 3,415,340 ש"ח, המהווים את יתרת חובה של פיל זהב לבנק.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
5. בית המשפט המחוזי דן בשתי שאלות שהיו במרכז המחלוקת בין הצדדים: הראשונה, האם הציגו המשיבים מצג שווא בדבר התחייבותם לערוב להבטחת תשלום חוב פיל זהב; השנייה, וככל שלא היה מצג שווא, האם יש להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין פיל זהב ובין מעריב.
6. בנוגע לשאלה הראשונה, בית המשפט המחוזי קבע שאין למצוא במכתבים שנשלחו על ידי מנכ"ל מעריב התחייבות לפירעון חובותיה של פיל זהב כלפי הבנק. בית המשפט ציין שמכתב ההתחייבות מיום 15.1.2002 מעלה אמנם עמימות מסוימת אך הוא אינו עולה לכדי התחייבות מפורשת מצד מעריב. בית המשפט הוסיף כי הדרך המקובלת להבטיח את ערובתה של חברה אחת לחיוביה של חברה אחרת הוא על ידי כתב ערבות מסודר, וכזה לא נחתם בענייננו. על כן קבע בית המשפט כי הבנק "אינו יכול להסתמך כעת ובדיעבד על אמירות עמומות והצהרת כוונות בנוגע לפרעון חובותיה של פיל זהב".
7. בנוגע לשאלה השנייה, דחה בית המשפט המחוזי את ניסיון הרמת המסך וקבע שאינו מוצא הצדקה לפגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת על בסיס התשתית העובדתית שהובאה בפניו. בית המשפט קבע כי אין מקום לייחס את חובות חברת פיל זהב למעריב למרות הממצאים המעידים על מעורבות מעריב בענייניה של פיל זהב. בית המשפט הוסיף כי ממילא "לא השימוש בהפרדה המשפטית בין החברות הוא שהביא לנזקיו של הבנק, אלא התנהלותו של הבנק עצמו, אשר לא נטל בדרך העסקית הרגילה בטוחות מתאימות להתחייבויותיה של פיל זהב כלפיו".
טענות הערעור
8. הבנק פרש טענותיו הן ביחס למישור העובדתי והן ביחס למישור המשפטי. באשר למצג השווא וההסתמכות טען הבנק כי בית המשפט קמא טעה כאשר קבע שהסתמכותו על מצג מעריב נעשתה רק בדיעבד ולא בזמן אישור מסגרת האשראי. הבנק הוסיף כי רק בעקבות הסתמכותו בזמן אמת על מכתב ההתחייבות, שהציג את המשיבים כאחראים לפירעון החוב של פיל זהב, אושרה מסגרת האשראי הנוספת. כמו כן טען הבנק כי אין מקום לקבוע שהתנהלותו לא הייתה סבירה רק מאחר שלא קיבל כתב ערבות חתום. הבנק הוסיף שלא קיימת "שבלונה של פעילות בנקאית", המחייבת קבלת כתב ערבות, במיוחד כאשר מדובר במתן אשראי עבור חברה גדולה ומוכרת. על כן, טען הבנק, אין להסיק מאי קיומם של מסמכי ערבות פורמאליים על כך שהבנק לא הסתמך בזמן אמת על מכתב ההתחייבות שנשלח אליו מאת מעריב.
9. באשר לסוגיית הרמת המסך טען הבנק כי אין הצדקה לקביעה שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לצורך ביצוע הרמת מסך. הבנק טען שבית המשפט קמא התעלם מממצאים המראים מעורבות רבה של המשיבים בענייניה של החברה המצדיקים את "הרמת המסך" וחיוב המשיבים בחובות החברה. הבנק הוסיף כי יש לבחון את סוגיית הרמת המסך בהתאם לדין שהיה קיים במועדים הרלוונטיים, דהיינו, בטרם תחולת תיקון מספר 3 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) שהוביל לצמצום גדר המקרים המצדיקים הרמת מסך.
10. המשיבים טענו מנגד, כי אין בערעור ממש והם תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדעת המשיבים, אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית שקבעה שלא התקיים מצג שווא או התחייבות מצדם. כמו כן טענו המשיבים שאין מקום לבצע הרמת מסך וזאת משום שטענת הבנק מבוססת על טענות כלליות וסתמיות שאינן מצדיקות התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה קמא.
דיון והכרעה